יום חמישי, 25 באפריל 2019

כחותם על ליבך*


כַּחוֹתָם עַל לִבְּךָ *
מתוך ספר "תלמוד עשר הספירות" חלק ד', פרק ב', אות ב' אור פנימי, סעיף: "אור המסתלק מניח רשימה במקומו"

הָרְשִׁימָה דּוֹמָה לְחוֹתָם,
כִּי כְּמוֹ הַחוֹתָם,
אַחַר שֶׁמִּסְתַּלֵּק מִמָּקוֹם
שֶׁהָיָה דָּבוּק בּוֹ פַּעַם,
נִמְצָא מַנִּיחַ שָׁמָּה כֹּל צוּרָתוֹ
אַף מַשֶּׁהוּ לֹא יֶחְסַר,



כֵּן דֶּרֶךְ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן,
אִם נִתְפַּשֵּׁט לְאֵיזֶה מָקוֹם,
אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְנִסְתַּלֵּק מִשָּׁם,
הוּא מַנִּיחַ שָׁמָּה כֹּל צוּרָתוֹ
אַף רוֹשֶׁם קָטָן לֹא יֶחְסַר,

וְסוֹפוֹ
לַחֲזוֹר וּלְהִגַּלּוֹת
בְּכֹל אוֹתוֹ הַשִּׁיעוּר
כְּבָרִאשׁוֹנָה.

* ...עוד יש בחינה אחרת גדולה ורב התועלת, והוא, כי לעולם אף על פי שמסתלקים, אינם מסתלקים לגמרי בכל בחינותיהם עצמם ועולים, אמנם מניחים מכחם ומבחינת עצמם קצת הארה למטה, במקום אשר עמדו שם בראשונה. וזו ההארה אינה נעקרת משם לעולם ועד, אף גם בעת עלייתם למעלה. והארה הזאת נקרא רשימו, בסוד, שימני כחותם על לבך... (מתוך ספר "תלמוד עשר הספירות" חלק ד', פרק ב', דברי האר"י אות ב')

יום רביעי, 24 באפריל 2019

פרטי פרטים

פְּרָטֵי פְּרָטִים
מתוך כתבי רב"ש, מאמרי "דרגות הסולם", מאמר: "השגה כללית ופרטית"

וֶהֱיוֹת שֶׁעִקַּר גַּדְלוּת הָאָדָם
תָּלוּי בְּהַשָּׂגוֹתָיו,

וְלֹא הוּשַׂג לָאָדָם רַק בַּזְּמָן
אִם הוּא נוֹתֵן הַהַלֵּל וְהַהוֹדָאָה
לְפִי עֵרֶךְ הַהַשָּׂגָה שֶׁנָּתְנוּ לוֹ,

לָכֵן הוּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכֹל פַּעַם
לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַפְּרָטִים,
בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּעֵל מֵהַפְּרָטִים.

וְיִהְיֶה לוֹ הַיְּכוֹלֶת
לָתֵת הַשֶּׁבַח וְהַהוֹדָאָה הָרָאוּי,
וְאָז הוּא יַעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה.
-

מעשה ודיבור

מַעֲשֶׂה וְדִבּוּר
מתוך כתבי רב"ש, מאמרי "שלבי הסולם", מאמר 29: "קרוב ה' לכל קוראיו"

כֹּל מִי שֶׁרוֹצֶה
לְעוֹרֵר דְּבָרִים שֶׁלְּמַעְלָה,
בְּמַעֲשֶׂה אוֹ בְּדִבּוּר,

אִם מַעֲשֶׂה אוֹ דִּבּוּר
לֹא כָּרָאוּי,
אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר.

וּמוּעָטִים הַיּוֹדְעִים לְעוֹרֵר.
-
שרטוט מתוך שיעור הקבלה היומי (10.06.10) על מאמרי רב"ש

יום שלישי, 23 באפריל 2019

חוט של חסד

חוּט שֶׁל חֶסֶד
מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת ויקרא, מאמר: "איילת השחר", אות שע"ב

בַּסֵּפֶר כְּתוּבִים
כֹּל אֵלּוּ בְּנֵי הֵיכָלוֹ,
הַקָּמִים בַּלַּיְלָה,
וְחוּט שֶׁל חֶסֶד
נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם בַּיוֹם,

שֶׁמִּחוּט שֶׁל חֶסֶד הַהוּא
מִתְעַטֵּר הָאָדָם
בַּעֲטָרָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ*,
וּמִתְיָרְאִים מִמֶּנּוּ
עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים,

הוּא נִכְנָס בְּכֹל שַׁעֲרֵי הַמֶּלֶךְ,
וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדוֹ.
וַאֲפִילוּ בִּזְמַן שֶׁבַּעֲלֵי הַדִּין
עוֹמְדִים לָדוּן הָעוֹלָם,
אֵינָם דָּנִים עָלָיו דִּין,

מִשּׁוּם שֶׁהוּא נִרְשַׁם
בִּרְשִׁימַת הַמֶּלֶךְ,
שֶׁנּוֹדַע שֶׁהוּא מֵהֵיכַל הַמֶּלֶךְ,
וּמִשּׁוּם זֶה
אֵינָם דָּנִים עָלָיו דִּין.
* שהוא ג"ר

צדיק הדור

צַדִּיק הַדּוֹר
ספר 'זוהר לעם', פרשת קורח, מאמר: "קח את המַחתָה", אות כ"א

בְּשָׁעָה שֶׁבַּעֲלֵי הַדִּין
עוֹמְדִים עַל הָעוֹלָם,
וְהַכַּעַס תּוֹלֶה,
אִם נִמְצָא בַּדּוֹר
צַדִּיק הַמְּצוּיָן לְמַעְלָה,
הקב"ה מַבִּיט עָלָיו,
וְהַכַּעַס נִשְׁקָט.
-

אוהב המלך

אוֹהֵב הַמֶּלֶךְ
מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת קורח, מאמר: "קח את המַחתָה", אות כ"א

בְּשָׁעָה שֶׁבַּעֲלֵי הַדִּין
עוֹמְדִים עַל הָעוֹלָם,
וְהַכַּעַס תּוֹלֶה,

אִם נִמְצָא בַּדּוֹר
צַדִּיק הַמְּצוּיָן לְמַעְלָה,
הַקב"ה מַבִּיט עָלָיו,
וְהַכַּעַס נִשְׁקָט.
-

בְּדוֹמֶה לְמֶלֶךְ
שֶׁכָּעַס עַל עֲבָדָיו,
וְהָיָה תּוֹבֵעַ עַל הַשּׁוֹטֵר
לַעֲשׂוֹת דִּין.



בְּתוֹךְ כָּךְ
בָּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ,
וְקָם לְפָנָיו.
כֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ הַמֶּלֶךְ
הֵאִירוּ פָּנָיו.

הִתְחִיל אוֹהֵב הַהוּא
שֶׁל הַמֶּלֶךְ
לְדַבֵּר עִמּוֹ,
וְהַמֶּלֶךְ שָׂמֵחַ.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא הַשּׁוֹטֵר,
רוֹאֶה פָּנָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ
שְׂמֵחִים,
מִסְתַּלֵּק וְהוֹלֵךְ לוֹ,
וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה דִּין.

וְאָז אוֹתוֹ הָאוֹהֵב
מְבַקֵּשׁ אֶת הַמֶּלֶךְ
עַל עֲבָדָיו.
וְהַמֶּלֶךְ מְכַפֵּר לָהֶם.

בקשה אמיתית

בַּקָּשָׁה אֲמִתִּית
מתוך כתבי רב"ש כרך א', מאמרי  "שלבי הסולם", מאמר: "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'", עמוד 627

אִם רוֹצִים לָתֵת מַשֶּׁהוּ לְאָדָם,
וְהַנּוֹתֵן מְפַחֵד,
שֶׁאִם יִתֵּן לוֹ, תֵּכֶף עַל הַמָּקוֹם,
בִּזְמַן שֶׁהַמְּקַבֵּל מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ,

אָז הַמְּקַבֵּל לֹא יֵדַע לְהַעֲרִיךְ
אֶת הַנְּתִינָה,
וְהוּא בֶּטַח יְאַבֵּד זֶה,
אוֹ שֶׁיִּהְיֶה אֲנָשִׁים
שֶׁיִּקְחוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַדָּבָר.

וֶהֱיוֹת שֶׁהַנּוֹתֵן יוֹדֵעַ
אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁבְּהַדָּבָר,
לָכֵן הוּא לֹא רוֹצֶה שֶׁהַמְּקַבֵּל
יְקַלְקֵל אוֹתָהּ.
וְלָכֵן הוּא לֹא נוֹתֵן לוֹ אֶת דָּבָר,
מַה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ,
תֵּכֶף עַל הַמָּקוֹם.

אֶלָּא הוּא רוֹצֶה שֶׁהַמְּקַבֵּל
יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה פְּעָמִים.
כְּלוֹמַר, שֶׁעַל יְדֵי הַבִּקּוּשׁ
מִתְרַקֵּם אֵצֶל הַמְּקַבֵּל צוֹרֶךְ לְהַדָּבָר.
אַחֶרֶת הוּא מוּכְרָח לְהַפְסִיק מִלְּבַקֵּשׁ.


וּבִזְמַן שֶׁהוּא לֹא זָז מִמֶּנּוּ מִלְּבַקֵּשׁ,
זֶה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת,
רַק בְּאוֹפֶן, שֶׁבְּכֹל פַּעַם וּפַעַם
הוּא מוּכְרָח לְהָבִין אֶת הַנְּחִיצוּת שֶׁבַּדָּבָר.

זֹאת אוֹמֶרֶת,
אִם הוּא רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עוֹד הַפַּעַם,
שֶׁהַנּוֹתֵן יִתֵּן לוֹ,
מוּכְרָח הָאָדָם לָתֵת מַחֲשָׁבָה,
אִם בֶּאֱמֶת חָסֵר לוֹ אֶת הַדָּבָר.
שֶׁרַק אָז יֵשׁ לוֹ כּוֹחַ לְבַקֵּשׁ עוֹד הַפַּעַם,
לְאַחַר שֶׁכְּבָר בִּקֵּשׁ
וְלֹא קִבֵּל מַעֲנֶה עַל שְׁאֵלָתוֹ.

וְזֶהוּ מִטַּעַם,
שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹת
מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְעַנְיֵּן בְּבַקָּשׁוֹתָיו.

אוּלָם הֱיוֹת שֶׁהַדָּבָר
שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ,
הוּא דָּבָר נָחוּץ, שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן,
שֶׁכֹּל הַחַיִּים תָּלוּי בָּזֶה,
לָכֵן הַנְּחִיצוּת שֶׁבַּדָּבָר
אֵינוֹ נוֹתֶנֶת לוֹ מְנוּחָה.

וְהוּא הוֹלֵךְ אֲפִילוּ לְמַעְלָה מֵהַדַּעַת,
לְבַקֵּשׁ כֹּל פַּעַם, עוֹד הַפַּעַם.
הֱיוֹת שֶׁאֵין לוֹ לְאָן לָלֶכֶת.

כִּי בְּלִי דָּבָר זֶה, שֶׁהוּא מֵבִין
שֶׁזֶהוּ הַחַיִּים שֶׁלּוֹ,
הוּא אוֹמֵר, שֶׁכֹּל הַחַיִּים
הוּא בִּשְבִילוֹ דָּבָר מְיוּתָר,
הֱיוֹת שֶׁהוּא בָּא לִיְדֵי הַרְגָּשָׁה,
שֶׁבִּשְׁבִיל שְׁאָר דְּבָרִים
אֵין כְּדַאי לִחְיוֹת.

יום שני, 22 באפריל 2019

מרים משקולות

מֵרִים מִשְׁקוֹלוֹת
מתוך כתבי רב"ש, מאמרי "שלבי הסולם", מאמר: "מהו, שהצדיק סובל רעות"

אָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהִשְׁתַּלֵּם
בַּהֲרָמַת מִשְׁקוֹלוֹת,
כֹּל יוֹם נוֹתְנִים לוֹ
לְהָרִים מִשְׁקָל יוֹתֵר כָּבֵד.



כֵּן נוֹהֵג בָּעֲבוֹדָה,
שֶׁנּוֹתְנִים כֹּל יוֹם לְהָרִים
חֵלֶק רַע יוֹתֵר גָּדוֹל,

וְזֶה גּוֹרֵם, שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה,
כְּאִילוּ הוּא לֹא
מִתְקַדֵּם בָּעֲבוֹדָה,
אֶלָּא הוּא הוֹלֵךְ אֲחוֹרָה.

יום ראשון, 21 באפריל 2019

ללמוד מקצוע

לִלְמוֹד מִקְצוֹעַ
מתוך כתבי רב"ש כרך ב', מאמרי "שלבי הסולם", מאמר: "מהו שהיצר הרע עולה ומשטין, בעבודה" עמוד 899

דֶּרֶךְ הָעוֹלָם,
שֶׁאָדָם הַלּוֹמֵד אֵיזֶה מִקְצוֹעַ,
כֹּל יוֹם הוּא מִתְקַדֵּם קְצָת,
אֶחָד יוֹתֵר וְאֶחָד פָּחוֹת.

וְכֹל אֵלּוּ
שֶׁעוֹזְבִים אֶת הַמִּקְצוֹעַ,
אֵין הֵם רוֹאִים
שֶׁאֵין הֵם מִתְקַדְּמִים,
לָכֵן הֵם עוֹזְבִים אֶת הַמִּקְצוֹעַ,

אֶלָּא שֶׁהֵם
מִתְקַדְּמִים לְאַט לְאַט,
שֶׁהֵם רוֹאִים,
שֶׁלְּכֹל הַפָּחוֹת צְרִיכִים
לִלְמוֹד אֶת הַמִּקְצוֹעַ הַזֶּה
הַרְבֵּה שָׁנִים,

הֱיוֹת שֶׁהֵם מִתְקַדְּמִים
לְאַט לְאַט,
לָכֵן הֵם עוֹזְבִים
אֶת הַמִּקְצוֹעַ.

מדרגת אחות

מַדְרֵגַת אָחוֹת
מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת וירא, מאמר: "ויאמר, אחותי היא", אות שנ"ז

אָדָם הָרוֹצֶה לָרֶדֶת
לְתוֹךְ בּוֹר עָמוֹק,
וְהוּא מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יוּכַל
לַחֲזוֹר וְלַעֲלוֹת מִתּוֹךְ הַבּוֹר.

מֶה עָשָׂה?

קָשַׁר חֶבֶל אֶחָד
לְמַעְלָה מִן הַבּוֹר,
אָמַר:
"מֵאַחַר שֶׁקָּשַרְתִּי קֶשֶׁר הַזֶּה
אֶכָּנֵס שָׁמָּה מִכָּאן וּלְהָלְאָה".
-
שרטוט מתוך שיעור הקבלה היומי (16.05.08) על מאמרי "שמעתי"

סיבה ומסובב

סִבָּה וּמְסוֹבָב
מתוך כתבי רב"שמאמרי "שלבי הסולם", מאמר: "אלה תולדות נח"

דֶּרֶךְ הָעוֹלָם הוּא,
כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה אֵיזֶה מַעֲשֶׂה,
הוּא בָּטוּחַ שֶׁמֵּהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה
יִוָּלֵד אֵיזֶה דָּבָר.

לְמָשָׁל שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ
לַעֲבוֹד בְּאֵיזֶה בֵּית חֲרוֹשֶׁת,
אָז הוּא רוֹצֶה,
שֶׁעַל יְדֵי הַמַּעֲשִׂים שֶׁלּוֹ,
תִּיוָּלֵד לוֹ מַשְׂכּוֹרֶת,
שֶׁיּוּכַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ מִזֶּה.

נִמְצָא,
שֶׁ"הָאָב"* הוּא הַיְּגִיעָה,
וְהַתּוֹלָדָה הוּא הַפַּרְנָסָה.

אוֹ כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד אֵיזוֹ חָכְמָה,
הוּא רוֹצֶה לְהַשִּׂיג עַל יְדֵי זֶה
תּוֹאַר חָכָם, וְכַדוֹמֶה,
כִּי כֹּל מַה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה,
הוּא רַק לִרְאוֹת תּוֹלָדוֹת
מֵהַמַּעֲשִׂים שֶׁלּוֹ.

..."אב" ו"בן", "אבות" ו"תולדות", הוא ענין סיבה ומסובב... (כתבי רב"שמאמרי "שלבי הסולם", מאמר: "אלה תולדות נח")

כתמים על המעיל

כְּתָמִים עַל הַמְעִיל
מתוך כתבי רב"ש כרך ב', מאמרי "שלבי הסולם", מאמר 18: "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה", עמוד 859

אִישׁ אֶחָד
נָתַן לְהוֹצִיא אֶת הַכְּתָמִים
שֶׁיֶּשְׁנוֹ עַל הַמְּעִיל שֶׁלּוֹ.

וְאוֹמֵר לְבַעַל הַמִּכְבָּסָה:
"אֲנִי סוֹפֵר לְךָ
אֶת הַמִּנְיָן שֶׁל הַתִּקּוּנִים,
מַה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן,
בִּכְדֵי שֶׁאֲנִי אֵדַע
כַּמָּה לְשַׁלֵּם לְךָ".

וְהוּא מְבַקֵּשׁ
מִבַּעַל הַמִּכְבָּסָה,
שֶׁיְּתַקֵּן
וּלְהוֹצִיא אֶת הַכְּתָמִים.


וְאָז לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר,
שֶׁהָאָדָם יָבוֹא לִידֵי יֵאוּשׁ,
בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה
שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה כְּתָמִים,

הֱיוֹת שֶׁהוּא
לֹא סוֹפֵר אֶת הַכְּתָמִים,
בִּכְדֵי שֶׁיִּרְאֶה
כַּמָּה חֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ
בַּמְּעִיל שֶׁלּוֹ,

אֶלָּא
מַה הוּא סוֹפֵר?
כַּמָּה תִּקּוּנִים
הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת.

מקום עבודה

מְקוֹם עֲבוֹדָה

מתוך כתבי רב"ש כרך א', מאמרי "שלבי הסולם", מאמר 33: "מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי", עמ' 763

בַּגַּשְׁמִיּוּת רוֹאִים לִפְעָמִים
אָדָם, שֶׁבְּנוֹ עוֹבֵד וּמְקַבֵּל מַשְׂכּוֹרֶת
שֶׁאֵינָה מַסְפִּיקָה לוֹ לְפַרְנְסוֹ,
הֲגַם בִּזְמַן שֶׁנִּכְנַס לַעֲבוֹד,
עֲדַיִן הָיָה רַוָּק,
הָיָה אָז מַשְׂכּוֹרֶת טוֹבָה.

מַה שֶׁאֵין כֵּן עַכְשָׁיו,
אֵין הוּא יָכוֹל לְפַרְנֵס עַצְמוֹ
בְּמַשְׂכּוֹרֶת זוֹ.

וְהָאָב מְדַבֵּר לִבְנוֹ:
"הֱיוֹת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה,
שֶׁהַבַּעַל בַּיִת אֵינוֹ מוֹסִיף לְךָ,
לָכֵן לֵךְ וְחַפֵּשׂ לְךָ מְקוֹם עֲבוֹדָה
שֶׁנּוֹתְנִים יוֹתֵר מַשְׂכּוֹרֶת".



וְהַבֵּן מֵשִׁיב לוֹ:
"כָּאן אֲנִי כְּבָר רָגִיל
עִם בַּעַל הַבַּיִת וְעִם הַפּוֹעֲלִים,
לָכֵן אֵינֶנִי יָכוֹל לַעֲזוֹב
אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה".
-
-
מֶה עָשָׂה הָאָב?
הָלַךְ לְבַעַל הַבַּיִת,
וְסִפֵּר לוֹ אֶת הַמַּצָּב
שֶׁל בְּנוֹ.

אָמַר לוֹ הַבַּעַל הַבַּיִת:
"אֲנִי לֹא יָכוֹל לָתֵת לוֹ יוֹתֵר,
אֲבָל אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לְמָקוֹם,
שֶׁכֵּן יִתְּנוּ לוֹ יוֹתֵר".



אָז הָאָב בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ:
"תַּגִּיד לִבְנִי, שֶׁאֵין לְךָ עֲבוֹדָה בִּשְׁבִילוֹ,
אָז הוּא יֵלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר.
הֱיוֹת שֶׁאֲנִי דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים,
שֶׁיַּעֲזוֹב אֶת מְקוֹם עֲבוֹדָה,
שֶׁלֹּא מְשַׁלְּמִים מַשְׂכּוֹרֶת טוֹבָה,
וְיֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁכֵּן מְשַׁלְּמִים
מַשְׂכּוֹרֶת יוֹתֵר גְּבוֹהָה,

וַאֲנִי אוֹמַר לְךָ הָאֱמֶת,
שֶׁהוּא אָמַר לִי,
שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ
וְאֶת הַפּוֹעֲלִים שֶׁלְּךָ,
לָכֵן הוּא לֹא רוֹצֶה
לַעֲזוֹב אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.
-
לָכֵן אִם אַתָּה תְּפַטֵּר אוֹתוֹ,
לֹא תִּהְיֶה לוֹ בְּרֵירָה,
אָז הוּא יִהְיֶה נֶאֱלָץ
לָלֶכֶת לְמָקוֹם אַחֵר.

אֲבָל אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ טוֹבָה,
שֶׁאַל תַּגִּיד לוֹ,
שֶׁאֲנִי הָיִיתִי אֶצְלְךָ, וּבִקַּשְׁתִּי מִמְּךָ,
שֶׁאַתָּה לֹא תִּתֵּן לוֹ לַעֲבוֹד אֶצְלְךָ.
אַחֶרֶת מַה הוּא יַגִּיד,
אֵיךְ אַבָּא יֵשׁ לוֹ
לֵב אַכְזָרִי עַל בְּנוֹ.



זֹאת אוֹמֶרֶת,
שֶׁאֵין הוּא יָכוֹל לְהָבִין,
בָּזֶה שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְפַטֵּר אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדָה,
שֶׁזֶּהוּ לְטוֹבָתוֹ.

כְּלוֹמַר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יִשְׁמַע
מִבַּעַל הַבַּיִת שֶׁלּוֹ,
שֶׁאֲנִי בִּקַּשְׁתִּי לְפַטֵּר אוֹתוֹ,
מַה הוּא יַגִיד שֶׁ"ה' יְבָרֵךְ אֶת אַבָּא שֶׁלִּי,
שֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל עֲבוּרִי רַק לְטוֹבָתִי?",
וּבֶטַח הוּא יִתְרָעֵם אָז עַל אָבִיו.