החיטה הקש והתבן

הַחִיטָה הַקַּשׁ וְהַתֶּבֶן

משל מתוך כתבי רב"ש, חלק אגרות, אגרת ח'

א
-

 -הַקַּשׁ וְהַתֶּבֶן וְהַחִיטָה

מִדַּיְּנִים זֶה עִם זֶה

בִּשְׁבִיל מִי נִזְרַע הַשָּׂדֶה.

וְטַעֲנָתָם שֶׁל הַקַּשׁ וְהַתֶּבֶן

נִרְאֵית כֹּל כָּךְ צוֹדֶקֶת

עַד כְּדֵי כָּךְ

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם

וְיֵשׁ לִפְעָמִים פַּחַד

שֶׁהַחִיטָה תִּכָּנַע תַּחַת

שְׁלִיטַת הַקַּשׁ וְהַתֶּבֶן.
-

ב-
-
- שֶׁהַקַּשׁ וְהַתֶּבֶן טוֹעֲנִים:

"הֲלֹא אֲנַחְנוּ הָרַבִּים,

וְאַתֶּם הַחִיטִים כְּאַיִן וּכְאֶפֶס

נֶגֶד הַגַּדְלוּת שֶׁלָּנוּ,

אֲנַחְנוּ בַּעֲלֵי קוֹמָה

וַאֲנַחְנוּ נוֹלַדְנוּ טֶרֶם שֶׁאַתֶּם

בָּאתֶם לָעוֹלָם,

זֹאת אוֹמֶרֶת, בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם

לֹא הֱיִיתֶם שׁוּם מְצִיאוּת

אֲנַחְנוּ כְּבָר הָיִינוּ גְּדוֹלִים בַּעֲלֵי צוּרָה

וְנִרְאֵית גַּדְלוּתֵנוּ לְעֵין כֹּל,

וּמֵרָחוֹק אֲנַחְנוּ מַרְהִיבִים אֶת הָעַיִן

שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים יוֹפִי לְכֹל הַשָּׂדֶה.

מַה שֶׁאִם כֵּן אַתֶּם הַחִיטִים

כֹּל כָּךְ קְטַנִּים וְנִסְתָּרִים

וְרַק בִּתְשׂוּמֶת לֵב מְיוּחֶדֶת

כְּשֶׁמִּתְקָרְבִים אֲלֵיכֶם

אֲזַי יְכוֹלִים לִרְאוֹת אֶתְכֶם.

עַל כּוֹרְחֲךָ זֶהוּ

מִפְּנֵי חוֹסֶר יְכוֹלְתְכֶם.

מַה שֶׁאִם כֵּן אֲנַחְנוּ

נוֹתְנִים מָקוֹם וּמִקְלָט

לַאֲנָשִׁים עֲיֵפִים הַתּוֹעִים בַּדְּרָכִים

וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לְהַנִיחַ אֶת רֹאשָׁם,

אֲנַחְנוּ לוֹקְחִים אוֹתָם בִּמְחִיצָתֵנוּ

וּמְכַסִּים אוֹתָם מִפְּנֵי הָרוּחוֹת

וְחַיּוֹת רָעוֹת שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתָם.

וּמִי יָכוֹל לְהָנוֹת מִכֶּם?"

ג
-

וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיע "זְמַן הַגּוֹרֶן"

אֲזַי כּוּלָם יוֹדְעִים

"בִּשְׁבִיל מִי נִזְרַע הַשָּׂדֶה".

מֵאַחַר שֶׁהַקַּשׁ וְהַתֶּבֶן

אֵינָם רְאוּיִים יוֹתֵר

אֶלָּא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה

וְאֵין לָהֶם שׁוּם תִּקְוָה

שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם יוֹתֵר גַּדְלוּת

                   מִכְּפִי שִׁעוּר הַגַּדְלוּת                      

שֶׁהֵם נִמְצָאִים עַכְשָׁיו,

מַה שֶׁאֵין כֵּן הַחִיטָה,

לְאַחַר כַּמָּה תִּקּוּנִים,

הַיְנוּ, שֶׁשּׁוֹבְרִים אֶת הַחִיטָה

וּמְנַפִּים אוֹתָה בְּכַמָּה נַפּוֹת

וְנוֹתְנִים בָּה יַיִן וְשֶׁמֶן

וּמַכְנִיסִים אוֹתָהּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ,

אָז הִיא עוֹלָה

עַל שׁוּלְחַן מְלָכִים

וּרְאוּיָה לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה

מִנְחָה לה'.

וְכֹל הַזְּכוּת שֶׁיְּכוֹלִים לִזְקוֹף

עַל הַקַּשׁ וְהַתֶּבֶן

הוּא בָּזֶה שֶׁהֵם הַמְּשַׁמְּשִׁים

לַחִיטָה,

שֶׁהֵם גִּדְּלוּהָ וְהֵנִיקוּהָ,

זֹאת אוֹמֶרֶת,

שֶׁלָּקְחוּ מְזוֹנוֹת מֵהָאֲדָמָה

וְהֶעֱבִירוּ אֶת הַמְּזוֹנוֹת לַחִיטָה,

וְחָשוּב הוּא לָהֶם לְעוֹל וּלְמַשָׂא

שֶׁהַחִיטָה הָיְתָה רוֹכֶבֶת

עַל שִׁכְמָם שֶׁל הַקַּשׁ וְהַתֶּבֶן

וְחֶשְׁבּוֹנָם כְּעֶבֶד הַמְּשַׁמֵּשׁ לְמֶלֶךְ

וּכְשִׁפְחָה הַמְּשַׁמֶּשֶׁת לִגְבִירְתָהּ.

אֲבָל לִפְנֵי זְמַן הַגּוֹרֶן,

הַיְנוּ לִפְנֵי הַגְּמָר,

אֵין בַּיְּכוֹלֶת לְהַבְהִיר

אֶת נְכוֹנוּת וְכֵנוּת

הַמְּצִיאוּת כְּשֶׁהִיא לְעַצְמָהּ,

אֶלָּא כֹּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ,

הַיְנוּ, שֶׁכֹּל אֶחָד טוֹעֵן

לְפִי הַרְגָּשָׁתוֹ.
-