דִּין וְרַחֲמִים
מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת קדושים, מאמר: "הוי ארץ צלצל כנפים", אות ז'
בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם,
וְרָצָה לְגַלּוֹת עֲמוּקוֹת
מִתּוֹךְ הַנִּסְתָּרוֹת,
וְאוֹר מִתּוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ,
הָיוּ אָז כְּלוּלִים זֶה בָּזֶה.
מִשּׁוּם זֶה,
מִתּוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ יָצָא אוֹר,
וּמִתּוֹךְ הַנִּסְתָּר
יָצָא וְנִתְגַלָּה הֶעָמוֹק,
וְזֶה יָצָא מִזֶּה.
וּמִתּוֹךְ טוֹב יָצָא רַע,
וּמִן הָרַחֲמִים יָצָא דִּין.
וְהַכֹּל נִכְלָל זֶה בָּזֶה:
הַיֵּצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרַע,
הַיָּמִין וְהַשְּׂמֹאל,
יִשְׂרָאֵל וּשְׁאַר הָעַמִּים,
לָבָן וְשָׁחוֹר.
וְהַכֹּל הָיָה תָּלוּי
אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ.
-
-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה