מתוק לחברו

מָתוֹק לַחֲבֵרוֹ

מתוך כתבי רב"ש, חלק אגרות, אגרת מ'

מַתָּנָה נִבְחֶנֶת בָּזֶה שֶׁיּוֹדֵעַ

שֶׁחֲבֵרוֹ יֵהָנֶה מִזֶּה,

בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַחֲשָׁבָה וּבֵין בְּמַעֲשֶׂה.

אֶלָּא הֱיוֹת וְכֹל מַתָּנָה

צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּהִתְגַּלּוּת

כְּדֵי שֶׁחֲבֵרוֹ יֵדַע מִזֶּה,

וּבְחִינַת מַחֲשָׁבָה אֵין חֲבֵרוֹ

יוֹדֵעַ שֶׁחָשַׁב בַּעֲדוֹ,

לָכֵן צְרִיכִים גַם לְדִבּוּר, שֶׁיַּגִיד לוֹ

שֶׁחוֹשֵׁב וְדוֹאֵג עֲבוּרוֹ.

וְגַם בָּזֶה, דַּוְקָא בְּמַה שֶׁאָהוּב לַחֲבֵרוֹ,

הַיְנוּ מַה שֶׁמָּתוֹק לְחֵיךְ חֲבֵרוֹ.

שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב דְּבָרִים מְתוּקִים

אֶלָּא דְּבָרִים חֲמוּצִים

אֵינוֹ יָכוֹל לְכַבֵּד אֶת חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים חֲמוּצִים

אֶלָּא בִּדְבָרִים מְתוּקִים דַּוְקָא,

שֶׁזֶּה אָהוּב לְחֵיךְ חֲבֵרוֹ.

וּמִזֶּה נָבִין שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת

דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ אֵצֶל אָדָם זֶה,

וְאֵצֶל חֲבֵרוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר

הוּא מֵהַדְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם.