דובים בשדה*

דוּבִּים בַּשָּׂדֶה

מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת בחוקותי, מאמר: "שֶׁבַע על חטאותיכם", אות מ"ט

מֶלֶךְ, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד,

וְהָיָה חוֹטֵא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

יוֹם אֶחָד חָטָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

אָמַר הַמֶּלֶךְ:

"כֹּל אֵלּוּ הַיָּמִים הִכִּיתִי אוֹתְךָ,

וְלֹא קִבַּלְתָּ,

מִכָּאן וְאֵילָךְ,

רְאֵה מַה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ.

אִם אֲגָרֵשׁ אוֹתְךָ מִן הָאָרֶץ,

וְאוֹצִיאֲךָ מִן הַמַּלְכוּת,

אוּלַי יָקוּמוּ עָלֶיךָ דוּבִּים שֶׁבַּשָׂדֶה,

אוֹ זְאֵבֵי הַשָּׂדֶה, אוֹ רוֹצְחִים,

וְיַעֲבִירוּ אוֹתְךָ מִן הָעוֹלָם.

מַה אֶעֱשֶׂה?

אֶלָּא אֲנִי וְאַתָּה

נֵצֵא (יַחַד) מִן הָאָרֶץ.*

*...שאני ואתם נצא מן הארץ, שנלך בגלות. כך אמר הקב"ה לישראל, מה אעשה לכם, הרי הכיתי אתכם ולא הטיתם אוזניכם. הרי הבאתי עליכם בעלי מלחמה ומלאכי חבלה להכותכם, ולא שמעתם. אם אוציאכם מן הארץ לבדכם, אני מפחד עליכם מכמה דובים ומכמה זאבים, שיקומו עליכם ויעבירו אתכם מן העולם. אבל מה אעשה לכם? אלא אני ואתם נצא מן הארץ ונלך בגלות. כמ"ש וייסרתי אתכם, ללכת בגלות. ואם תאמרו שאעזוב אתכם, אף אני, עימכם. שבע על חטאותיכם, היינו שֶֹבַע, מלכות, שתתגרש עימכם. ולמה? על חטאותיכם... (מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת בחוקותי מאמר: "שֶׁבַע על חטאותיכם", "ובפשעיכם שולחה אימְכם", אותיות מ"ט - נ"א)